"מי שמתבייש מתייבש"

אם היה לי שקל על כל פעם בחיי שמישהו אמר לי שאני צריכה לכתוב בלוג- הייתי היום עשירה.

האמת היא שתמיד הייתי עשירה- עשירה בסיפורים,עשירה בחוויות הישרדות מלאות בדרמה.

הרבה אתגרים פגשתי בחיי אבל מעולם לא חשבתי שזה באמת יעניין מישהו, ואם להודות באמת- הייתה שם בושה.

רוב חיי התביישתי ברקע שלי, במשפחה שלי, במקום שממנו באתי ובעיקר התביישתי בדרך האלימה שבה פגעו בי.

בכל מקום אליו הגעתי ניסיתי להתנער מהבית שגדלתי בו ואני יודעת שהבושה הזו גרמה לי להשפיל מבט ולנבול.

ההגיון המעוות בכל הנוגע לאלימות הוא שכאשר אתה חווה אותה אתה זה שמתבייש, מסתיר ולרוב גם מדחיק. האינסטינקט הוא להסתיר את הדבר הנורא הזה.

אם זה בגלל האמונה שזה קרה באשמתי- כי אולי הגיע לי ואם זה מהחשש שיקטלגו אותי .

אז התמודדתי בשקט בשקט עם עצמי וניסיתי לברוח מהסיפור שלי, להפוך כנגד כל הסיכויים לסיפור הצלחה- להגשים חלום ולהיות שחקנית.

על הבמה- כל האתגרים החוויות, התובנות והמטענים הרגשיים שסחבתי איתי הפכו לאוצרות- לחומרי גלם שאני יכולה להשתמש בהם כדי לספר סיפורים יותר טוב.

על הבמה תמיד הרגשתי מוגנת ובטוחה יותר מבכל מקום אחר והבטחון הזה עזר לי לא מעט כדי להתגבר על חוסר הביטחון שהיה מחוץ לבמה.

בשנים האחרונות שיחקתי במספר הצגות יחיד העוסקות באלימות כלפי נשים והפכתי מבלי להתכוון לפעילה במאבק נגד האויבת מספר אחת של החברה שלנו- האלימות.

האלימות הזו שככ התביישתי בה- היא לא הסיפור הקטן והאישי שלי - היא תופעה שיש לה המון המון דרכי ביטוי וכולנו פוגשים אותה בדרך זו או אחרת. (בחברה, ברשת, במשפחה וביחסים שלנו עם עצמינו)

הבנתי שיש קשר בין הרקע שלי לבין מה שאני עושה. ושעם ניסיון החיים שלי בתוספת הניסיון המקצועי בתיאטרון כשחקנית וכמורה - יש לי עוד הרבה מה לתרום למאבק הזה.

אז הקמתי את "במה בטוחה" - מפגשי משחק למניעת אלימות, שזה אומר בעצם לקחת את כל היתרונות המדהימים שיש לעבודת תיאטרון וליישם אותם למטרה אחת- מניעת אלימות.

החל מחקירה והתבוננות בתופעה בעיניים אובייקטיביות ועד לתרגול מצבים מחיי היומיום ומציאת פעולות חלופיות ומודעות .

הרגע בו הרגשתי לראשונה שמתעורר בי הרצון לפתוח בלוג כדי לשתף, כדי לספר על דברים שכולם\ן יכולים\ות להזדהות או ללמוד מהם משהו, היה כאשר התחלתי עם המפגשים של במה בטוחה.

פתאום הבנתי שלא רק שאני עשירה אני מליינית! עשירה במפגשים עם אנשים, עם תלמידים בכל הגילאים, במפגש שלהם עם הבמה וההתבוננות שהבמה מעוררת. המפגשים עם המשתתפים תמיד מעוררי השראה עבורי ודרכם אני לומדת בלי סוף על משחק ועל החשיבה והתנהגות האנושית .

מכיוון שיש בי רצון עמוק וחזק למצוא פתרונות להתמודדות עם האלימות, החלטתי לתעד ולשתף את המפגשים האינטימיים האלו שאני מקיימת כדי לפתוח ערוץ שיתופי של חקירת תופעת האלימות. יש הרבה מאוד ניסיונות להעלות את המודעות , הסיפורים האישיים החקיקה ודרכי הטיפול , אך אני מאמינה שזוהי תופעה שלא רק הרשויות יכולות לטפל בה.

כולנו יחד יכולים להיות שותפים לשינוי .

בבלוג זה אשתף במפגשים שאני עורכת, בתיאור המפגשים, בשיתוף עם הנושאים והסצנות שעולות בכל מפגש ובסיפורים מחשבות ומסקנות שאני אוספת בדרך.

עבורי רק בעצם הנגשת נושא האלימות יש תיקון גדול שהוא חברתי אך גם אישי ,

ומרגש אותי אחרי שנים של שתיקה לתת מילים שיסייעו בפתרון .

אז.. נתראה כאן?

תבואו- אל תתביישו.

אני יודעת שאני כבר לא מתביישת .

:)